יום השואה

יוֹם הַשּׁוֹאָה

בָּאֵשׁ וּבְדָם נִצְמָדִים הָיִינוּ,

מִתּוֹךְ פַּחַד אֲנַחְנוּ יָצָאנוּ.

צְלִילֵי הַפְּקֻדָּה, הָיוּ מָעוֹזֵנוּ,

קוֹל פֶּצַע, בְּמֵיתְרֵי לִבֵּנוּ.

נִסְמֹךְ רַק עַל תִּקְווֹת נֶהֱרָסוֹת.

נִזְכֹּר, אֶלָּא כֵּיצַד,

הָיִינוּ נִמְלָטִים וְנִסְפִּים.

שׁוֹאֲלִים לָמָּה זֶה קָרָה?

אֵיפֹה הַצֶּדֶק?

וְהֵן שְׁאֵלוֹת,

אִלּוּ?

בְּנֶתֶק עָמֹק בַּלֵּב,

נִזְכֹּר שׁוּב אֶת הַמַּחֲנוֹת,

אֶת הַכְּאֵב,

אֶת הַטְּרָאוּמָה.

אֶת הַשָּׁלָל,

שֶׁל הַמִּבְזָקִים הַמְּבִיאִים לַחַיִּים אֶת הַשְּׁאֵלָה:

לָמָּה?

צָרוֹת כְּמוֹ הַחֶנֶק סוֹחֵף,

יוֹסִיף לָנוּ עֶזְרָה.

יִשְׂרָאֵל, מְדִינָה,

שֶׁל נְפִילָתָם, שֶׁל הַזְּוָועוֹת.

גַּם אִם נַעֲשֶׂה זֹאת,

עִם כְּאֵב וְעִם עֶצֶב.

אָז נִזְכֹּר וְנִלְמַד,

כִּי הַזְּכוּת לִחְיוֹת,

הִיא אֶצְלֵנוּ חוֹבָה.

בָּרְחוֹבוֹת, בַּחֲלוֹמוֹת

וְתִקְוָה נְעוּצָה.

וְהַתִּפְלוֹת,

יִכָּנְסוּ לַלֵּב בְּלִי שֶׁנְּבַקֵּשׁ.

נִזְכֹּר,

אֶת מִי שֶׁאֵינָם כָּאן לִצְעֹד אִתָּנוּ.

וְהַזְּמַן,

שֶׁיַּעֲזֹר לָנוּ לְהִתְמוֹדֵד,

עִם הַאִם, שֶׁל הַמַּאֲבָק.