הַחַיָּיל
כְּשֶׁחַיָּל צוֹעֵד עַל הַמִּגְרָשׁ,
הַלֵּב שֶׁלּוֹ דּוֹפֵק כְּשֶׁהָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ נִכְנָעוֹת.
אֲבָל בְּרֶגַע שֶׁל אֲחִיזַת זִכָּרוֹן,
הוּא עוֹצֵר וּמַחְשְׁבוֹתָיו מְדַלְּגוֹת.
חֲבֵרָיו, עַכְשָׁו לְנַצֵּחַ בִּמְנוּחָה,
הִשְׁאִירוּ חֲלָלִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְלַטֵּף בֵּין שׁוּרוֹת
הַחִיּוּכִים וְהַצְּחוֹק שֶׁלָּהֶם עַכְשָׁו רַק מְהַדְהֲדִים,
כְּשֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ, רֶגֶל אַחַר רֶגֶל, בַּשּׁוּחוֹת.
רוּחָם חַיָּה, תָּמִיד קְרוֹבָה,
וְהַחַיָּל יוֹדֵעַ, אֵין לָהֶם פַּחַד, לְהַרְשׁוֹת
כִּי הֵם גִּבּוֹרִים, אַמִּיצִים וַאֲמִתִּיִּים,
וְהוּא מְכַבֵּד אוֹתָם בְּכָל מָה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת.
אָז בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל הַמְּהוּמָה וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁל הַמִּלְחָמָה,
הַחַיָּל מוֹצֵא נֶחָמָה בְּחַיָּיו. מֵעַל כָּל תִּלְאָהּ,
כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֶחָיו נֶעֶלְמוּ,
הוּא תָּמִיד יִשָּׂא אֶת זִכְרוֹנוֹתֵיהֶם הָלְאָה.