הכפר של שרה היה יישוב קטן ומרוחק מוקף ביערות. בתי העץ הפשוטים שעליהם גגות קש מצטופפים זה בזה, כאילו מחפשים ביטחון בקרבת מקום. במהלך היום, תושבי הכפר ביצעו את מלאכתם בשוק המרכזי הבוצי. נשים אפו לחם בתנורים חיצוניים בעוד גברים שיזפו עורות והשחיזו את הכלים. רכילות וסחר חליפין מילאו את האוויר לצד העשן וקולות עמלם.
אבל שרה מעולם לא הרגישה בבית ביניהם. בזמן שבנות כפר אחרות למדו תפירה ובישול, שרה התגנבה לחקור את כרי הדשא בפאתי היער הבטוחים. היא התבוננה בציפורים מרחפות בין העצים וחיפשה סימנים לפיות בעשב הגבוה.
תושבי הכפר נזפו בה לעיתים קרובות על האופי בעל הדמיון המפותח שלה, והאמינו שזאת לא צורת התנהגות נאותה של עלמה צעירה.
בלילה, כשתושבי הכפר החליפו סיפורים סביב המדורה, שרה הביטה מבעד לחלון שלה בצורות האפלות של היער האסור. היא תהתה אילו תעלומות וקסם מסתירים העצים העתיקים.
האורות המרצדים שחלקם היו בועיות גז ביצות, משכו את שרה.
היא השתוקקה לגלות את מקורם, פיתוי שקרא לאיזה שהוא חלק עמוק ונסתר ברוחה, מתוך מעמקי היער.
שרה נתפסה כמוזרה, הן בשל דרכיה הבודדות והן בשל חוסר העניין שלה בחיי הכפר.
לא היו לה אחים והוריה נספו כשהייתה תינוקת.
סבתה של שרה הייתה חברתה האמיתית היחידה. מאז ששרה זוכרת את עצמה, היא חייה בתחושת של חוסר שייכות שעטפה אותה – כמיהה, למשהו שחיי הכפר הפשוטים לא יכלו לספק.
היער שר לליבה חסר המנוחה, לוחש הבטחות, גילוי ותכלית שרק מחכה להימצא מתחת לענפיו.
ביום הולדתה השמונה עשרה, של שרה, סבתה העניקה לה ירושה משפחתית - טבעת כסף משובצת ספיר נוצץ.
באותו לילה, שרה חלמה חלום מוזר על אישה יפהפייה עם עיני ספיר שבוכה על תינוקת.
בבוקר שרה התעוררה והרגישה הרגשה משונה, משהו השתנה בה. כשהיא התמתחה ופיהקה, ניצוצות חשמליים עלו מקצות אצבעותיה, תוססים באוויר. שרה התנשפה והביטה בידיה בהלם.
האם החלום המוזר פתח משהו קסום בתוכה?
במהלך השבועות הבאים, שרה ניסתה לשלוט בכישרון החדש שלה, שהבליח בהתחלה במיוחד בפעמים שהיא הייתה נסערת רגשית.
אבל בהדרגה היא למדה לשלוט בהם ולכוון ניצוצות להב לכיוון שהיא רצתה. היא התענגה על הגילוי הזה של המתנה המולדת שלה, למרות שהיא לא הבינה אותה, ובכל מקרה היא אפילו החביאה אותה מחשש לתגובתם של תושבי הכפר.
יום אחד כששיחקה באחו, שרה הסתובבה בזרועותיה פרושות בהנאה. אבל מערבולת לוהטת עקבה אחר תנועתה, וגדלה לכדי להבה שלקדה את עגלת החציר של השכן.
שרה נבהלה כשאש תופת השתוללה ללא שליטה.
והיא נבהלה כשתושבי הכפר המבוהלים הצביעו עליה בפחד וצעקו לעברה מכשפה.
רק סבתה החכמה של שרה חיבקה אותה קרוב, והגנה עליה מהקהל הזועם.
בבית, סבתה נתנה לשרה בעצב גלימה תכלת. "את חייבת ללכת. היער קורא לרוח המיוחדת שלך" סבתה הפצירה בה למהר, ארזה לה צידה לדרך
ושלחה אותה עם חיבוק פרידה אחרון, לעבר ייעודה.
כששרה נמלטה מתחת לענפים הגבוהים של היער, היא העיפה מבט אל ביתה הקודם.
תושבי הכפר שניסתה פעם להשתלב איתם ראו בה כעת מנודה מסוכנת.
שרה חשה כאב של אובדן, אבל גם הקלה. היער קיבל את פניה בצורה שהכפר מעולם לא יכול היה לקבל.
כאן תהיה לה האפשרות לאמץ את כוחותיה ללא פחד.
היא משכה את גלימתה מצמידה אותה לגופה חזק יותר צוללת לעבר ההבטחה של הלא נודע הקסום, מוכנה לגלות את האמת על טבעת הספיר שלה, המתנה המוזרה שלה והמורשת הקסומה שציפתה לה.
כששרה העזה ונכנסה עמוק יותר לתוך היער המוצל, היא הרגישה תחושה חדשה של מטרה מתעוררת בתוכה. העצים כאילו נפרדו לפניה, מזמינים אותה להיכנס. קרני אור השמש שפרצו דרך החופה שטפו את דרכה בזוהר קסום.
כששרה נתקלה בקרחת יער, היא קפאה ביראה למראה הנגלה לה. יצורי מיתוס ואגדה, גרו בכפר משגשג השוכן בין העצים.
כובעים מחודדים מנקדים את ראשי הגמדים שנאספו סביב סיר בישול, חדי קרן אלגנטיים רעו על דשא שופע, שדונים תרגלו חץ וקשת כשפיות התנופפו מעל הראשם.
היצורים האלה נפנו עכשיו לבהות בשרה, חשים את הקסם המולד שקרן ממנה.
היא חיכתה בעצבנות לתגובתם.
כשטרינט גמד חכם וכסוף שיער אמר בחיוך חם. "ברוכה הבאה, קוסמת צעירה."
קנטאור מבוגר בשם סיבט צעד קדימה, קולו עשיר ומהדהד. "חיכינו לבואך כבר זמן מה, ילדה. הישארי איתנו, אנו נעזור לך לטפח את המתנה שלך."
עיניה של שרה גדשו בדמעות אסירות תודה. אחרי חיים שלמים של תחושת אי שייכות למקום, היא מצאה מקום שבו תוכל להיות לגמרי היא עצמה.
היצורים הקסומים האלה הכירו אותה וראו בכישרון שלה ברכה ולא קללה.
סיבט הוביל אותה לקוטג' נעים בקצה הכפר, מרוהט בספרים, חפצי נוי ומיטה רכה. המקום הזה הרגיש כמו בית יותר מכל מה שרה שהכירה קודם לכן.
עכשיו מוקפת בחברים חדשים, היא סוף סוף הורידה את המגננות ופניה מלאו בחיוך זוהר, מוכנה לאמץ את עתידה המופלא.
סיבט הכיר לשרה את רום, שדון זקן וחכם שלימד אותה לזהות צמחים קסומים כדי לחלוט תרופות מרפא ולפתוח חוכמה פנימית. היא למדה אילו פטריות יכולות לתקן פצעים, ואילו עלי כותרת של פרחים שנרקחו לתה יכולים להרגיע מוחות מוטרדים.
רונה, פיה מוכשרת חדורת קסם יסודי, עזרה לשרה לטפח את כישוריה הפירוקינטיים. בהדרכתה, שרה התאמנה לשלוט באנרגית הלהבות שנחו על כף ידה, ואז לפסל את האנרגיה לצורות שונות, מניצוצות ועד כדורי אש אימתניים. שרה מצאה את האימון הזה מרגש.
שרה למדה ניווט ומעקב ביער מטרינט, הגמד החכם ששימש גם כאחד מהשומרים של הכפר. חליפתו של טרינט הייתה בלויה ממאות שנים של שיטוט ביערות, אבל הוא הכיר כל פיתול ופיתול בשבילים. ידיו המסוקסות הזיזו הצידה כל סבך כדי לחשוף שבילים נסתרים.
בהדרכתו הסבלנית של טרינט, שרה למדה כיצד לפרש סימנים עדינים בצמחייה, לנווט לפי הכוכבים ולמצוא את דרכה ביער המשתנה ללא הרף. היא הרגישה בטוחה ללכת לאיבוד עם מדריך כל כך בקיא שיראה לה את הדרך.
חודשיים לאחר הגעתה, היכולות החדשות של שרה עמדו למבחן. מינוטאור פראי פרץ מהעצים, עיניו רשפו בזעם דולק כשהוא הסתער לעבר קבוצת ילדי גמדים שהתאספו ליד שפת הנחל של הכפר.
משותקים מפחד, הגמדים הצעירים יכלו רק להיאחז זה בזה ולצרוח כשהחיה התנפלה עליהם, גופה העצום מרעיד את האדמה. בלי לחשוב פעמים שרה זינקה לפעולה, עומדת בדרכו של המינוטאור. היא מיקדת את כוחה, והשליכה כדור אש פועם היישר אל בין עיניו.
המינוטאור מעד לאחור בשאגה מיוסרת כשגל הפיצוץ של שרה אילץ אותו לסגת אל היער בבהלה.
שרה התנשפה אך יצאה ללא פגע, היא פנתה לנחם את ילדי הגמדים המבוהלים.
באמצעות מעשי האומץ והחביבות שלה, היא הפכה קוסמת אמיצה שעליה יכלו תושבי הכפר הקסום לסמוך.
שרה נשבעה להתאמן במסירות כדי להמשיך ולשלוט במתנה שלה אפילו טוב יותר, כדי להגן על ביתה החדש.
לאחר מעשה הגבורה של שרה, סיבט כינס את מועצת הכפר וזימן את שרה.
במפגש זה הצהיר סיבט ששרה מוכנה למסע האולטימטיבי - להרים את קללת המכשפה שהשחיתה את ליבו של היער.
שרה נרגשת במיוחד הסכימה ללא היסוס לאתגר.
סיבט הניח יד מרגיעה על כתפה של שרה.
"את לא תעשי את המסע הזה לבד, אמיצה ככל שאת," אמר וחייך.
מהקהל הגיחו רום רונה וטרינט ועוד כמה לוחמים מוכשרים נוספים.
"אנחנו נלווה את שרה" הכריזו החבורה, והתרגשות מילאה את כולם.
בבוקר היציאה, התאספו תושבי הכפר להיפרד מהחבורה האמיצה. ילדי הגמדים הגישו לשרה צמיד ארוג, בעוד האחרים מתאגנים ואוספים ציוד למסע.
כששרה חיבקה את הילדים הקטנים לשלום, היא הרגישה מלאת ביטחון ביכולותיה למרות שהיא הוזהרה שהדרך תהיה בוגדנית.
אבל כעת היו לשרה, בעלי ברית ואמונה עצמית להתמודד עם החושך.
עם טבעת הספיר המנצנצת שלה וגלימת התכלת המתנפחת, יצאה שרה לדרך עם חבריה.
היא חשה תקווה ולא פחד גם כשהיער בלע את צעדיהם, גם ששרה הציצה לאחור אל האנשים המתרחקים. כך באומץ היא עמדה מול גורלה, כשלצדה חבריה, המסע שלהם החל.
ברגע שהם עברו את הגבולות הבטוחים של הכפר הנסתר, עמוק לתוך היער הסביבה זזה. העצים המוריקים והציפורים המצייצות התחלפו בגזעים מסוקסים ומושחרים ודממה מעיקה.
החבורה ההרואית דבקה בשביל היער שסגר עליהם עוד ועוד, ושרה החזיקה בנשק הקסם שלה מוכנה.
ככל שהדרך התעמקה כך גם גבעולים חיות שצמחו מהאדמה והצליפו כשוטים חדים כתער את רגליהם.
קוצים צמחו בכל מקום שולחות שריגים עוקצים כמו להבות. החבורה נלחמה מורידים את השריגים הזוחלים לעברם.
בסופו של דבר, לאחר קרב מפרך, הגפנים נסוגו אל האדמה והחבורה המשיכה עמוק יותר לתוך היער המרושע.
בהמשך, ערפל ירוק חולני מיתמר התגלגל לפניהם, מסתיר את הראייה שלהם לחלוטין. נדמה היה כי ידיים בלתי נראות אוחזות הושטו החוצה מתוך צעיף הערפל כדי לאחוז בהם באלימות.
שרה קראה לקסם הרוח לפנות את דרכם, בעוד רום, רונה וטרינט הגנו על עצמם מהזרועות האוחזות עם חיצים וחרבות עד שחלפו על פני הערפל.
לבסוף, לאחר שאיבדו מספר לוחמים לתחבולות המרושעות של היער, הקבוצה הגיעה לפני סבך עצום ומתפתל של לבנים שנוצרו מקסם אפל. קוצים גדולים כמו פגיונות חסמו את דרכם קדימה. שרה מיקדה את כוחה וזימנה חומה של להבות, הופכת את המחסום לאפר כדי שיוכלו לפרוץ אל החורשה שמעבר לו.
מותשים אך מנצחים, שרה ובני בריתה הנותרים נכנסו אל החורשה, מוכנים להתעמת עם המכשפה ולשבור את הקללה אחת ולתמיד.
הלב הלם בחוזקה, כששרה נכנס לתוך החורשה שבה הייתה אמורה לגור המכשפה האגדית. שורשים מסוקסים מתפתלים סביב הקרחת, קוצים חדים כמו להבים המוכנים להגן מפני פולשים. במרכז הייתה המכשפה.
היא כרעה על הרצפה כשפרקי ידיה קשורים באזיקים שזהרו בקסם עתיק.
שרה כבר הייתה מוכנה להילחם במקור קללת היער. אבל בזמן שהיא הרימה את ידיה עטויות בלהבות, כדי להכות, היא הבחינה במכשפה הקשורה, כאשר מסביב לצווארה של המכשפה היה תליון ספיר מוכר.
שרה קפאה, היד שלה עפה אל הירושה התואמת שענדה.
המכשפה הרימה את ראשה, במבט נוקב.
"יש לך את העיניים של אמא שלך," היא אמרה בצרידות.
שרה נסוג חזרה בהלם. איך יכול להיות שזו אמא שלה?
אבל המכשפה המשיכה:
"רציתי להגן עליך מפני כוחות רשע שרצו להשחית אותך"
היא הרכינה את ראשה והמשיכה בעצב:
"נאלצתי לוותר עליך כתינוקת כדי שלא יהיו את מי שינצלו את המתנה שלך למטרות אפלות"
דבריה נאמרו ברוך "הייתי חייבת לשמור עליך, אז הבאתי אותך לכפר והנחתי אותך עם אישה חביבה שידעתי שתדאג לך."
"קראתי לה סבתא" ענתה שרה בלחש עדין בהלם ממה שהיא שומעת.
המכשפה המשיכה וסיפרה כיצד לאחר ששלחה את שרה, היא ניסתה להשתמש בכוחה הרב כדי לסיים את מכת החושך העוטפת את היער. אבל היא נבגדה על ידי בעל ברית רמאי ונכלאה שלא בצדק לפני שהספיקה לסיים להסיר את הקללה.
"מעולם לא התכוונתי לנטוש אותך, ילדה. רציתי רק להגן עליך מפני אלה שירעילו את רוחך. כל השנים האלה חשבתי עליך, מחכה ליום שגורלך יחזיר אותך אליי", הסבירה המכשפה. קולה רועד מרגשות.
עם דמעות בעיניה, שרה הבינה כעת את הבחירה הקשה שעמדה בפני אמה. היא ויתרה עליה מתוך אהבה, לא מתוך רוע.
משאלתה היחידה הייתה להגן על בתה, בדיוק כפי ששרה ביקשה כעת להגן על היער ותושביו.
לבה של שרה התרחב באמפתיה למצוקה של אימה. סוף סוף היא מצאה את המשפחה שאליה ייחלה כל השנים האלה?. ועכשיו מתברר שיש לה גם אמא?.
דמעות זלגו על לחייה של שרה כשהיא הבינה כעת את המקורות הקסם שלה.
בידיים רועדות היא הסירה את טבעת הספיר שלה, והשתמשה בה כדי לנתץ את המנעולים המכושפים שקשרו את המכשפה.
יחד, הם יוודעו שהקללה נגמרה אחת ולתמיד חשבה בליבה
משוחררת מכבליה, משכה המכשפה את שרה לחיבוק מזמן. ידיה הקרות חפנו את ידיה של שרה, והכוח המשולב שלהן הדהד.
יחד, הן שחררו גל של קסם מרפא שהפריח את החיים שוב בחורשה התוססת כעת.
הקללה הוסרה לבסוף.
שרה לא רק שהצליחה במסע שלה, היא גם מצאה את המשפחה שתמיד הייתה חסרה לה.
היא נשבעה להישאר ולעזור לאמה לשקם ולהגן על ביתם ביער, כשגורלה כעת התבהר.
זה היה המקום שבו היא הרגישה שייכת, מאוחדת עם אימה ומשפחתה האמיתיים, שרה מצאה שלווה פנימית ונשבעה להגן על היופי והפלא של היער כשומרת שלו.
למרות שכוחותיה היו נדירים, היא הבינה כעת את מטרתם.
או.. לפחות כך היא האמינה.
כששרה חיבקה את אמה, היא הבחינה לפתע בצל נופל מעליהם.
היא הרימה את מבטה וראתה את סיבט מתקרב, הבעה קודרת על פניו.
"אני חושש שאת לא יודעת את האמת המלאה, ילדה," אמר.
שרה הביטה בו ונסוגה מאמה בבלבול.
סיבט המשיך והסביר שאמא של שרה היא שיצרה את הקללה בפעולת נקמה, כאשר יצורי היער גירשו אותה על שימוש בקסם אפל.
"היא תמרנה אותך שרה כדי לשחרר אותה מהכלא שלה". סיבט נשמע מודאג
"היא משתמשת בקסם אפל ליצירת אשליה שמבלבלת אותך, שרה". סיבט המשיך
שרה התעוררה מההיפנוט של אימה, וראתה חיוך מרושע המתפשט על פניה.
הכל היה תחבולה.
שרה נסוגה בחזרה אל חבריה, והבינה שהיא לא מצאה את המשפחה האמיתית שלה אחרי הכל.
המכשפה המרושעת קישקה בידיה באוויר, משחררת גל הלם של אנרגיה שהדהד ביער כולו.
שרה ובני בריתה התכוננו להמשך הקרב.
אך זה היה מאוחר מדי, המכשפה נעלמה, מותירה אותם חבולים והמומים.
שרה הבינה כעת במלא העוצמה שחיק אימה הוא לא המקום אליו היא הייתה שייכת באמת.
מטרתה האמיתית הייתה להגן על היער ותושביו מפני כל אלו שרצו להשחיתו.
אבל היא נכשלה.
שרה אזרה אומץ, וניסתה להרים את ידיה בנחישות פעם נוספת, הפעם מועצמת מהאמת, אבל כוחותיה כשלו.
זאת הייתה פנטזיה, היא הבינה עכשיו.
הקרב על עתידו של היער ואלי גם על עתידה שלה לא הסתיים אלה רק התחיל…