כשפֶאָלֶן אסף עצי הסקה לביתו, הוא שמע זעקת ייסורים שפילחה את היער השקט.
הוא הלך בעקבות אותן נעקות המצוקה, וניתקל במזבח אבן מוקף באלונים עתיקים.
על המזבח שכבה שם חיה איומה כבולה בחבלים מנצנצים, צורתה המתפתלת וחריקת שיניים שלה הבטיחו רק מוות.
פֶאָלֶן פנה לברוח משם, אבל יללותיו של היצור גרמו לו לעצור .
למרות המראה המפלצתי, משהו ביסורים ובבכייה עוררו את הרחמים בליבו של השדון הצעיר.
בזהירות הוא התקרב כשהחבלים התהדקו סביב החיה השואגת.
לפתע מהצללים הגיח מכשף מרושע, וירה לכיוונו של פֶאָלֶן פצצות לחשים של קסם אפל.
פֶאָלֶן הצליח להתחמק מהלחשים המרושעים, ותוך כדי התחמקויות יצא שהוא התקרב אל המפלצת למרות זעמה.
מקרוב, הבחין פֶאָלֶן בעיניו הארגמניות של היצור, אלו החזיקו יותר פחד מאשר זדון.
כשהמפלצת דיברה, קולה החזק היה מכוסה בכאב, ובכל זאת היא הזהירה את פֶאָלֶן מהמכשף,
והוסיפה, שאף ידיים לא יוכלו לשבור את שעבודה.
אבל גם לפאלן היו כמה סודות באמתחתו, פאלן היה שדון מוזיקה קסומה.
ברגש וחמלה כלפי היצור הסובל, שלף פֶאָלֶן את החליל שלו, בוטח בכוחה של המוזיקה.
תוך כדי ניגון, החלו החבלים המיסטיים להרפות מהחיה.
כועס, המכשף העצים את התקפותיו, אבל הלחן הקסום של פֶאָלֶן הפחית מהתקפות האלו עד שהורידם לשפל.
עד שלבסוף היצור שוחרר ביללת ייסורים.
למראה המפלצת המשוחררת ומתוך פחד הוא היה מוכן לברוח, אך, במקום לתקוף אותו,
או את המכשף מראה נשגב הלם בפֶאָלֶן, צורת המפלצת נמסה, ובמקומה נחשף לפניו גריפין מלכותי מלא הוד.
עכשיו שהגריפין שוחרר הוא הלם במכשף והכניעו בקלות.
אסיר תודה על שחרורו, הרכין הגריפין את ראשו בפני פֶאָלֶן.
אחר כך כאות תודה והציע הגריפין לפֶאָלֶן טיסה מעל היער.
תוך שהם נוסקים לתוך העננים, חייך פֶאָלֶן, אסיר תודה על שהלך בעקבות ליבו במקום פחדיו.
והגריפין חייך, כשהבין:
שהשעבוד שלו, לא הוסר בכוח הידים, אלה בכוח מנגינת החמלה.