בית ספר הוא מקום שילדים יכולים ללמוד בו בכדי שבעתיד הם יוכלו להשתלב טוב יותר בחברה. לפעמים בית הספר יכול מקום מהנה, ולפעמים הוא יכול להיות מקום של ייסורים, במיוחד כשנתקלים בבריונים שגורמים לנו לסבול מהערכה עצמית מופחתת בגלל הדברים שקורים סביבנו.
אחד מהבנים האלה היה ג'קסון, ילד עדין בלי חברים בבית הספר. חבריו לכיתה נהגו לצחוק עליו לעתים קרובות, כי הוא לא היה מבריק, כמו יתר בכיתה בעיקר בגלל שסבל מחוסר בטחון עצמי. וכך בכל פעם שהמורה רצה לשאול שאלה, ג'קסון התחמק. בגלל הדברים שקורו לג'קסון, הוא תמיד נחבא אל הכלים ולא דיבר עם הרבה עם אנשים.
באחד הימים כשג'קסון ספג בריונות על ידי כמה מהילדים בבית הספר, אחד הילדים היותר הפופולריים בבית הספר, זה עם השיאים המובילים ביותר, הבחין בכך, והחליט ללמד את ג'קסון את כל הדברים שהוא צריך לדעת כדי להיות טוב בכיתה ולצבור קצת פופולריות.
"תפסיקו מיד," שַׁיְין פנה בנחישות אל הבריונים.
שַׁיְין לא היה גדול או חזק מג'קסון. אבל הוא ניחן בביטחון עצמי שגרם לבריונים להיעלם כשהם זיהו את נחישותו להילחם בהם.
"אני שַׁיְין ," שַׁיְין הציג את עצמו והמשיך.
"אתה תהיה בסדר. אנשים יופתעו כשהם יגלו שאתה בחור נהדר. תן לי להדריך אותך." ג'קסון הופתע מהפעולה של הילד. אבל הוא שמח והסכים מיד.
שַׁיְין עזר לג'קסון בכמה מהשימות הקשות במיוחד בשיעורי הבית ולימד אותו עוד הרבה דברים. הם קוראו ביחד וגם משחקו ביחד.
המורים הופתעו שג'קסון התחיל לקבל ציונים גבוהים, אפילו יותר מהרבה תלמידים בכיתה, ונראה היה שהוא גם יהפוך לאחד מהטובים ביותר בקרוב מאוד.
למרות כל הדברים הטובים האלה שקרו, ג'קסון עדיין הקפיד לא להרים את ידיו בכיתה כדי לענות על שאלות. הוא עדיין פחד מהדעות של חבריו לכיתה. המחשבה מה אנשים יחשבו עליו שיתקה אותו.
יום אחד, גברת אָמַנְדָּה שאלה שאלה מסובכת בכיתה שאף אחד לא ידע את התשובה חוץ משני החברים כי הם למדו לפני כולם בכיתה. כל התלמידים פנו להביט בשַׁיְין מצפים מהילד הכי מבריק בכיתה, אבל הוא פנה לג'קסון.
"קדימה... קדימה, ג'קסון, אתה יכול לפתור זאת." הוא עודד אותו לענות על השאלה.
כל הכיתה פרצה בצחוק, הם הכירו את ג'קסון כתלמיד משעמם. אפילו המורה לא יכלה שלא לחייך. הוא הרגיש כאילו האדמה שקעה מתחת לרגליו, אבל שַׁיְין עודד אותו.
"ג'קסון, תפסיק לחשוב על מה שאחרים יחשבו עליך. יותר חשוב מה אתה חושב על עצמך. אתה יודע את התשובה, אז תגיד אותה." ג'קסון מעודד קם, תחילה בהיסוס, ואחר כך ענה באומץ על השאלה.
הוא החליט שלא לפחד יותר בציפיות של אף אחד. כל הציפייה, צריכה להיות רק מאחד, מעצמו שלו, ומה שהוא חושב על עצמו בלבד.
המורה ותלמידי כיתתו היו המומים כאשר ענה בביטחון וכשענה נכון.
המורה התנצלה ודרשה מכל הכיתה להתנצל.
גם אחר כך שהמורה העלתה שאלות נוספות שגרמו לכולם מבוכה, כולם למעט ג'קסון ושַׁיְין.
הם חייכו אחד לשני בסיפוק ובביטחון עצמי.
הסוף