בעיירה הקטנה הקרובה ליער עבות בשם נוטריבוק, היתה שמועה על קיומה של מכשפה מרושעת ביער.
אנשי העיירה, ראו את עצמם כאנשים נאורים, והילדים שלהם, שיחקו בשמחה ללא חשש מפגיעה, כל זמן שהם ידעו שלא מתקרבים ליער.
החיים היו טובים בנוטריבוק, עד שמשהו מסתורי התחיל לקרות.
ארבעה ילדים נעלמו, בזה אחר זה. וכל המאמצים של המבוגרים להתחקות אחריהם היו לשווא.
אחד מהילדים הנעדרים האלה, היה טוני. טוני היה חבר טוב מאוד לשני האחים ריקו וג'וליאן.
מתוסכלים, הם החליטו ללכת לחפש את הילדים הנעדרים ביער, למרות שהם פחדו, שהמכשפה שם, זאת שאוכלת ילדים, תאכל גם אותם.
אבל ריקו וג'וליאן היו נחושים למצוא את חבריהם, ולכן הם נכנסו ליער עם לואיז, כלבם הנבון.
הם חיפשו זמן רב אך לא מצאו דבר, וכשהחליטו לחזור הביתה, נראה היה שהם חגו בתוך היער הסבוך, עד, שלמרבה הצער הם איבדו את דרכם, עד שהחושך הדביק אותם.
ריקו וג'וליאן ישבו על השביל, מבועתים, כמעט בוכים, כשלפתע, ראו אור לא רחוק מהם,
זה היה בית קטן.
כשהגיעו לכניסת הבית, לואיז שפחד מאוד שמשהו נורא יקרה, חמק חזרה לעיר כדי למצוא ולהביא עזרה.
בידיים רועדות הם דפקו על הדלת.
"כן..." קול צרוד נשמע מעבר לדלת וקולות של צעדים כבדים, כשהדלת נפתחה לרווחה.
"נו...טוב... טוב, שאתה לא נערמים" זו הייתה אישה מבוגרת מאוד, עם גב כפוף ובגדים ישנים על גופה.
בינתיים, לואיז מצא את דרכו לעיר והתחיל לנבוח, תוך שהוא גורר את האבות של ריקו וג'וליאן לתוך היער.
האבות של ריקו וג'וליאן לקחו את האקדחים שלהם, ורצו בעקבות לואיז עם עוד כמה אבות נוספים, כדי לראות מה לא בסדר.
מובלים על ידי ריקו הם הגיעו לביתה של המכשפה.
היא, לא ראתה אותם מגיעים, אז הם שתקו והתגנבו אליה מאחור כשהיא הייתה עסוקה בסיר הגדול שלה במטבח.
באלימות הם דחפו אותה לרצפה, דבר שגרם לה להיפצע ולהתחיל לבכות.
להפתעתם, ששת הילדים הנעדרים, ששמעו את ההמולה, רצו במהירות למטבח, דוחפים בכעס את אבותיהם, עוזרים לאישה המבוגרת לקום על רגליה.
"אבא מה אתה עושה?
"היא לא מכשפה שאוכלת ילדים" ריקו צעק על אביו.
כל האבות נדהמו והופתעו כשריקו סיפר את הסיפור האמיתי.
"בידיים רועדות, דפקנו על הדלת שלה וצעקנו...תפתחי את הדלת, מכשפה מטונפת.
אבל היא לא נעלבה, וחבל שהיא התרגלה שיקראו לה מכשפה.
היא בכלל לא מכשפה, למעשה, להפך, היא אישה מאוד נחמדה כשאתה מכיר אותה"
"זה עתה סיימתי לאפות עוגת תפוחים. אשמח לחלוק אותה איתכם" היא הציעה לנו מיד.
הופתענו מהמחווה האדיבה של הגברת, והבטן שלנו בהחלט קרקרה, בנוסף גילינו שכל ארבעת החברים הנעדרים שלנו היו בתוך הבית של רחל והם רצו אלינו צורחים משמחה.
"אני חושבת שגם שאתם גוועים ברעב," אמרה לנו רחל.
היא הכינה אש גדולה והניחה עליה סיר גדול, והתחילה להרתיח מים כדי לבשל לנו אוכל. היינו כל כך רעבים שכולנו התחלנו לצחוק בשמחה ולשמוח על מזלנו הטוב.
"אתה מבין, רחל לא חטפה את ארבעת החברים שלנו. הם פשוט שיחקו ביער והלכו לאיבוד עד שהיא מצאה אותם ועזרה להם להתאושש.
ואז אנחנו, הופענו והאשמנו אותה לשווא.
ובכלל, רחל היא צמחונית שאוהבת טבע. יש לה גינת ירק נפלאה ועצי פרי טעימים. בכל מובן, אנחנו, 'הנאורים', התייחסנו אליה בצורה משפילה".
ריקו הסביר בהתרגשות על טוב ליבה של רחל.
האבות חשו מבוכה והתנצלו עמוקות על מעשיהם.
הילדים חזרו הביתה בשלום; אנשי העיר התנדבו לחנוך דרך לביתה ולחייה של רחל וכעת כולם יכולים לבקר ולשחק ביער,
ללא פחד, ללא שמועות שווא,ולשלוט בחייהם.
הסוף