פַּעַם הָיְתָה יַלְדָּה עִם גּוּר כְּלָבִים בְּשֵׁם מוּקִי,
מַעֲרִיץ שֶׁל הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלּוֹ, לוֹעֵס אוֹתָהּ כְּמוֹ קוּקִי!
מוּקִי הַכֶּלֶב, שׁוֹפֵעַ שִׂמְחָה,
הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלּוֹ, כָּל כָּךְ מְיֻחָד, צַעֲצוּעַ אָהוּב, מַמָּשׁ הַצְלָחָה.
בְּכָל בֹּקֶר, אוֹתוֹ הוּא חוֹקֵר בִּשְׁקִיקָה,
מְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ תָּמִיד בְּהַעֲרָצָה וּלְלֹא הַפְסָקָה
עִם זָנָב מְכַשְׁכֵּשׁ תַּעֲנוּג שׁוֹבָב,
מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב לוֹעֵס הַצַּעֲצוּעַ סְבִיב מִסְתּוֹבַב.
אַךְ אוֹי וַאֲבוֹי הַצַּעֲצוּעַ, אֵיזֶה דְּרָמָה
סָבִיב הִסְתּוֹבֵב אֵיפֹה הוּא נֶעֶלָמָה
מוּקִי עָצוּב הוּא מַמָּשׁ בָּכָה
בְּכָל מָקוֹם הוּא חִפֵּשׂ גַּם מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה.
לַיַּלְדָּה, בְּבֵית הַסֵּפֶר, יֵשׁ חֲבֵרִים בְּשֶׁפַע,
אַךְ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ עַל מוּקִי לֹא נָחוּת לְרֶגַע.
הוּא תָּמִיד קָרוֹב הוּא חָבֵר נֶאֱמָן,
עִם חִיּוּךְ זוֹהֵר וְאַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת חֲבָל עַל הַזְּמַן.
אָז יַחְדָּיו נַעֲזֹר לְמוּקִי לִמְצֹא אֶת שֶׁאָבַד
נְאַחֵד כּוֹחוֹת נְחַפֵּשׂ, נְחַפֵּשׂ, בְּאֹפֶן מְכֻבָּד
עִם סַבְלָנוּת וַעֲבוֹדַת צֶוֶת, נִפְתֹּר אֶת הַתַּעֲלוּמָה,
נַחֲזִיר הַצַּעֲצוּעַ לְמוּקִי, עִם סִפּוּר נִצָּחוֹן שֶׁיְּהַוֶּה דֻּגְמָא.
זֶהוּ הַצֶּוֶת הֶחָרוּץ הַמְּאֻחָד נִצֵּחַ הַמַּסָּע
וְהִנֵּה מוּקִי שֶׁלָּנוּ עִם הַצַּעֲצוּעַ בְּפֶה פָּסַע.
עַכְשָׁו כֻּלָּם מַרְגִּישִׁים מְבֹרָכִים
וַאֲפִלּוּ עָרְכוּ מְסִבָּה מְפֹאֶרֶת עִם הַרְבֵּה בָּלוֹנִים
זֶהוּ הַיּוֹם שֶׁל מוּקִי הוּא כָּל כָּךְ שָׂמַח מְכַשְׁכֵּשׁ אֶל כֻּלָּם
כֵּן אֶפְשָׁר לְהוֹדוֹת זֶה הָפַךְ לִהְיוֹת עוֹד יוֹם מֻשְׁלָם