לאמא ברווזה, יש שלושה ברווזונים קטנים, ולכל אחד מראה אחר, אבל לאחד מהם צבע מעורב ופנים מכוסים בנוצות בר, דבר שגרם לו לחשוב שהוא ברווזון חסר מזל ושאף אחד לא ירצה בו בגלל מראהו החיצוני.
הדבר הזה גרם לו להתנהג בצורה מוזרה, רוב הזמן הוא היה עצוב, רוב הזמן הוא החמיץ פנים, להבדיל מאחיו שתמיד היו שמחים ועליזים.
ביום שישי, יום השוק כשאנשים הסתובבו לבחור מצרכים, חיות וברווזונים לביתם לעת השבת, כל אחיו כבר נבחרו, אך נראה שאיש אינו מעוניין לבחור בו. בכל פעם שאנשים הביטו בו, הם המשכיו בדרכם בפניהם צחוק.
ובכל פעם שחלפו על פניו ובכל פעם שצחקו עליו, הוא החמיץ פנים יותר ויותר.
וכך היה כל שישי.
"אמא, מישהו בכלל יבחר בי?" אני חושב שאני נראה מצחיק מכדי למצוא מישהו שיבחר אותי כמו האחים שלי." אמר הברווזון שדמעות מתגלגלות בעיניו, בכל פעם שהוא ואמו חזרו לחווה.
זה העציב אותו מאוד, למרות שאימו ניסתה לנחם אותו ואמרה לו שבטוח שיהיה מישהו שיאהב גם אותו בדיוק כפי שהוא.
"נגב את דמעותיך וחייך." היא חזרה שוב ושוב בכל פעם שהבחינה בלבו העצוב.
אך בכל זאת ליבו התמלא ביותר מדי עצב, ולכן הוא לא האמין שמישהו אי פעם ירצה בו.
וכך, בכל שישי הברווזון עושה דברים שונים כדי למשוך את תשומת הלב של האנשים, אבל הוא תמיד עושה זאת עם פרצוף עצוב, מושפל ומעולם לא חייך, והאנשים מצידם תמיד העירו הערות עוקצניות ואמרו לילדיהם:
"אל תתקרבו אל הברווזון הזה."
יום שישי אחד הוא עמד מבלי לנסות למשוך מישהו, זיכרון אמו האוהבת ניחם אותו, וחיוך אוהב גדול נמרח על פניו.
כשלפתע הוא שמע קול: "היי, קטנטן, איזה חיוך מקסים, נראה שאתה צריך כמה נגיעות כדי להיראות טוב יותר."
הוא הרים את מבטו, זו הייתה ילדה קטנה עם שמלה אדומה ומקסימה.
הילדה אספה את הברווזון הקטן וחזרה אתו הביתה.
זה היה רגע מאושר עבור הברווזון שמצא סוף סוף מישהו שאוהב אותו.
בבית, הילדה הקטנה ניקתה והברישה את נוצותיו עד שהוא הפך להיות הכי אטרקטיבי, יותר מכל ברווזון אחר בחווה.
הברווזון הביט במראה ולא הצליח להסתיר את התרגשותו, עד שהחל לקפוץ מסביב.
"תראה אותך, כמה אתה ברווזון יפה," אמרה הילדה תוך כדי חיוך.
הברווזון מעולם לא שמע מישהו מכנה אותו יפה מלבד אמו, עד כי הדמעות בעיניו הפכו לדמעות של שמחה.
מאותה תקופה הוא החל לראות את עצמו אחרת כיוון שהבין שהחיוך שינה את חייו.
והגברת הצעירה ואחיה תמיד נהנו לשחק בכל ערב יחד עם הברווזון, וזאת כמובן, אחרי סיימו את מטלות הבית שלהם.
ביום שישי חופשי אחד, לקחה הילדה הקטנה את הברווזון לביקור בחוות החיות, שם הוא התאחד עם אמו. האם, כמעט ולא זיהתה את בנה. עד שהוא אמר:
"זה אני, אמא." ... אז, אמו התרגשה מאוד ושניהם התחבקו לפחות, עשר דקות.
אימו הזכירה לו כמה הוא נראה יפה ואמרה לו, "לעולם אל תשכח לחייך, כי תמיד, החיוך גורם לך להראות מדהים.
זהו ילדים לילה טוב, ותזכרו תמיד שהחיוך הוא מה שעושה אתכם הכי יפים בעולם.
הסוף