" איפה אנחנו?" טימי היה נרגש מאוד, הוא היה לבוש בחליפת חלל הגדולה מדי לגופו בגלל קומתו הקטנה ובגלל היותו עדין ילד.
טימי היה ילד בן 7, מבריק במיוחד, זו הסיבה שהוא נבחר למשימת החלל הזו של איסוף חומרים הדרושים למין האנושי כדי להמשיך ולהתקיים, כשכדור הארץ נמצא במצב שכל משאביו מתכלים, כל מוח מבריק נדרש לכל משימה.
"תירגע, טימי, אנחנו מגיעים לכוכב החילוץ הבא." דָרׇאדׇן אדם דמוי לטאה, מגזע דאָרְנָאדָה, מכוכב הסמוך ביותר לכדור הארץ הרגיע אותו.
"אני רוצה להגיע לשם עכשיו;...ראיתי בלוח הביו -מכני שלי את קיומם של מינרלים שעמידים יותר מכפי שיכול להיות בכדור הארץ." טימי דיבר מהר.
"אולי יש שם קרוב משפחה שלי," אָנָה שנראתה כמו סלע כדורי מושלם, ריחפה ונעה בחופשיות עם לוח חיוג כחלחל חלק ורך, נראה היה כאילו היא מלוטשת, ללא פה או עיניים, ובכל זאת היא זרחה בהבזק זהוב וקטן כשדיברה וזאת כשהיא מעירה בלעג.
"אני לא חושב שכן; זהו כוכב לכת חדש." דָרׇאדׇן גיחך.
טימי הפשיל את שרוולי חליפת החלל שלו ותפס את חליפתו בצווארו כדי שיוכל לדחוף את ראשו החוצה.
"אני צריך דוגמאות של כל החומרים על הפלנטה!" הוא אמר בהתרגשות.
"הגענו, בוא נצא לאסוף." אמר דָרׇאדׇן ברצינות.
"גִלגוּל!" אָנָה המשיכה.
"יש כאן סלעים ומינרלים מכל הסוגים!" טימי הרהר תוך שהוא מתרחק רחוק מהקבוצה.
"תראה את זה ..." אמרה אָנָה "לזה יש קומפוזיציה דומה לשלי." היא הצביעה על סלע אחד המונח למרגלותיו של דָרׇאדׇן.
"בֶּאֱמֶת?" דָרׇאדׇן, הביט והתכופף כדי לבדוק את הרכב הסלע עם הלוח הביו -מכני של חליפת החלל שלו.
"תראה טימי, הסלע הזה זורח כמו אָנָה." דָרׇאדׇן צחק והסתובב כדי לראות אם טימי הבחין בגילוי.
"אָנָה איפה טימי?" שמץ של דאגה רעד בקולו של דָרׇאדׇן.
"חשבתי שהוא כאן." אָנָה השיבה.
טימי התקדם בהתרגשות כה גדולה עד שהוא נפרד מהקבוצה מוצא את עצמו לבד באמצע השטח הסלעי הלא ידוע.
"אקרא לסלע הזה עם הפאנל שלי; לגילוי שלי אתן את השם TM2." טימי חשב בקול רם מתקרב אל הסלע הזוהר והמוזר, שזוהרו התגבר ככל שטימי התקרב יותר ויותר.
טימי נגע בסלע, והלם חשמלי חלף בגופו.
"מה זה היה?" טימי הגיב מפוחד.
"זה לא כאב ... אבל זה היה מפחיד מאוד ... אני אקח את הדגימה ואחזור לספינה ..." טימי לא התייחס לעובדה שאמר את המילים האלה כשהרים עצמו משכיבה על הקרקע.
"איפה הילד הטיפש הזה..טימי ... טימי?" דָרׇאדׇן ואָנָה דאגו במיוחד, הם קראו לילד במשך דקות ארוכות מורטות עצבים.
"תראה, הנה הוא בא." אָנָה נראתה זוהרת במיוחד למראה הילד המתקרב
"חבר'ה, מצאתי סוגים רבים של סלעים, אחד מהם זרח". טימי נשמע עליז ולא הבחין בדרמה שנגרמה לחבריו עקב העדרו, הוא, לא היה מודע לזמן שחלף.
אני חושב שכבר אספנו מספיק חומרים כדי ללמוד מהם ... "אמר דָרׇאדׇן" אני גם חושש שתעלם לנו שוב ... עד כמה שאתה מבריק אתה עדיין ילד קטן וחסר אחריות ... ואנחנו על כוכב לכת לא ידוע, וחששנו שאולי משהו קרה לך. "אמר דָרׇאדׇן מרגיש הקלה אך כועס מאוד על טימי
"אל תדאג, אני בסדר ואני יודע מה אני עושה." טימי לא ממש הצליח להבין את הדרמה.
"קדימה, בוא ניכנס לספינה כדי לחזור לכדור הארץ." אָנָה האיצה בהם כשכולם נכנסו לספינה וזאת המריאה.
"אני רואה שמצאת חומרים רבים." אמר דָרׇאדׇן לאחר שנרגע. "עזור לי לקחת אותם לחדר הקר."
"כן." טימי ענה
כשחזרו, ראו את אָנָה על כיסאה.
"האם המסלול נקבע נכון, אָנָה?" שאל דָרׇאדׇן
"כן אדוני, קואורדינטות 2378-1 הוקמו, הכיוון ברובע הרבע 93, כתובת: כדור הארץ." אָנָה ענתה באופן מאוד ספציפי ומדוייק.
"93 ... 93 ... 93 ..." נשמע קול חוזר מאזור דלת הכניסה לחללית.
"מה ..." העירו השלושה בהפתעה כאשר יחדיו פנו במהירות לכיוון הקול.
הקול היה של זקן שישב שם ונראה תמים ומבולבל.
"מי אתה?" טימי שאל ונראה שהוא מופתע ומפוחד בו זמנית.
"אל תתקרב אליו, אנחנו לא יודעים מאיפה הוא בא". אמר דָרׇאדׇן ועצר את טימי בידו.
"93 ... חחחח ..." חזר הזקן כשישב על הרצפה צוחק ומצביע על כיוונה של אָנָה.
"מי הוא ... מאיפה הוא הגיע ...?" שאלה אָנָה
"אני לא יודע, אבל הוא נראה אנושי." אמר דָרׇאדׇן
"והוא לובש את אותה חליפת חלל כמונו." המשיך והכריז כשהצביע לעבר הזקן המטורף.
"מסכן, אדוני, אתה בסדר?" טימי ניגש אל הזקן מתעלם מהאזהרה של דָרׇאדׇן ונגע בכתפו של הזקן.
הלם חשמלי חלף שוב בגופו של טימי, טימי נפל על הרצפה.
"אתה בסדר" דָרׇאדׇן ואָנָה מיהרו לעברו עוזרים לו לקום מהרצפה.
"מה זה היה?" דָרׇאדׇן התחרפן.
"אני לא יודע, אבל זה אותו הלם התחשמלות שהיה לי מאחד הסלעים שנתקלתי בו בכוכב הלכת הזה." אמר טימי.
"כוכב לכת ... כוכב לכת ..." חזר הזקן והצביע על טימי.
"אתה חושב ... אולי ... הוא הלך לאיבוד בכוכב ההוא ... ואז עלה על הספינה שלנו כשיצאנו?" אָנָה ריחמה על הזקן המבולבל.
זה יכול להיות, אבל איך יש לו חליפת חלל כמו שלנו? "שאל דָרׇאדׇן
"איש מסכן ... מאיפה הוא ... מאיזה כוכב ... איפה הבית שלו" תהה טימי
"הבית ... הבית ..." חזר הזקן.
"אולי הוא מכדור הארץ." אָנָה ניסתה לנחש כשניסתה בזהירות לגעת בזקן המוזר עם פחד קטן מזעזוע חשמלי כמו שקרה לטימי, מה שלא קרה.
"אנחנו יכולים לבדוק את זה כשנחזור הביתה" ציין דָרׇאדׇן.
"תראה ... לכפפה שלו יש אותם כתמים כמו שיש לשלי, אותו הדבר בדיוק הם גם נמצאים באותו המיקום שנגרמו מהרמת האבנים."
"אותו דבר, אותו דבר." חזר והזקן חייך תוך שהוא מהנהן לדברי טימי ומאשרים את דבריו.
עם הגעתם לכדור הארץ קיבלו הרופאים את צוות החלל עבור בדיקה רפואית שגרתית מקיפה לאחר כל חזרה מטיול בחלל.
"צוות סלעים א." הרופא ציין תוך הקראת שמותיהם של אָנָה, דָרׇאדׇן וטימי.
"אנחנו באים מלווים בחברה." טימי החזיק בידו של הזקן כמו גם במהלך המסע הביתה, כולם הבינו שהזקן כבר לא מחשמל.
"נבצע את הבדיקות המתאימות כדי לדעת אם הוא בן אנוש ואם הוא אכן שייך לכדור הארץ, אך בינתיים הוא יהיה בהסגר". אמר הרופא בנחישות
"הסגר, הסגר." חזר והזקן נראה מפוחד כאשר שלושתם הופרדו מהזקן והובלו לחדר המתנה של מרפאה.
"אתה חושב שזה גזע חייזרים חדש?" שאלה אָנָה את חבריה
"שהוא נראה אנושי, אבל אתה צודק, הוא בהחלט יכול להיות גזע שאינו מכוכב הארץ." דָרׇאדׇן ענה.
"הוא היה איש טוב," חשב טימי בקול רם.
"מה אתה אומר?" אמר דָרׇאדׇן. "אתה אפילו לא מכיר אותו ..."
"הרגשתי שאני מכיר אותו ... הרגשתי כמו שאני מכיר את סבא שלי ..." טימי דיבר בראש מורם כשזכר את סבו האהוב.
"מה היה הזרם החשמלי הזה כשנגעתי בו ובסלע על הפלנטה ההיא ..." המשיך טימי
"אולי מצאת את קרוב המשפחה האבוד שלך על הפלנטה ההיא, חחח." אָנָה התבדחה.
באותו רגע נכנס החדר הרופא בליווי קצין צבאי והזקן.
"יש לנו את התוצאות". הרופא אמר ברצינות רבה. "הדגימה היא ממקור לא ידוע, אך יש לה אותו DNA כמו טימי."
"מה ..." השלושה היו המומים.
"הוא קרוב משפחה בשבילי כמו סבא או משהו?" טימי היה מבולבל.
"או שסבא רבא שלך שהלך לאיבוד בחלל, חחחח." אָנָה התבדחה שוב.
"לא טימי ... בעצם ... זה אתה." הרופא ענה והסתכל על טימי ברצינות רבה.
"אני? ... איך זה יכול להיות אני? ..." שאל טימי.
"טוב ... זה סוג של שיבוט שיוצר את ה- DNA שלך ... גרסה ישנה יותר שלך ... בדיוק כמוך ... רק זקן" אמר הרופא.
"הסלע הזה ... החשמל הזה ..." לחש טימי.
"זה לא מהווה סכנה ..." אמר הרופא.
"אין סכנה לטימי ..." דיבר הזקן
"החלטנו לקרוא לו גֵּיְיל ..." הרופא חייך כשהביט בזקן
"גֵּיְיל..כן ..." הזקן גֵּיְיל הנהן בראשו בהסכמה
"ו ... גֵּיְיל הוקצה להיות השותף החדש שלך בספינה לצוות סלעים א." פיקוד הקצין הצבאי.
"למה...?" שאלו השלושה בהפתעה
"כולכם תחזרו לפלנטה עם גֵּיְיל ... טימי גיליתם משהו מדהים ... רק גֵּיְיל יכול להביא לנו דוגמאות בבטחה מבלי להשתכפל שוב."
הרגשה קשה בעטה בבטן של שלושת החברים כשהביטו בגֵּיְיל.
"רק גֵּיְיל ..." הזקן חייך בערמומיות
סוף