דפיקה נשמעה בדלת,
זאת הייתה רוז, היא החזיקה בתיק גדול, הדלת נפתחה לידה עמד גבר, קודר. מפנה אותה לחדר.
היא הביטה ברחבי החדר בצורה מוזרה מבלי לזוז.
"החדר היה פנוי מאז האמ..."" הוא העמיד פני מצחקק ונעצר מיד בזמן שהיא הסתובבה ובהתה בו בסקרנות.
לאחר מכן הוא הושיט לה את המפתח והלך.
היא נכנסה בשקט, עדיין בוהה בחדר באופן מוזר.
מאוחר יותר באותו היום, רוז הניחה כיסא ליד ארון הבגדים ועלתה עליו כדי לסדר את נעליה על גבי ארון הבגדים שהיה עשוי מעץ הארז.
לאחר שסיימה לעשות זאת, היא קלטה בחטף דף לבן שנדחף בחלל הקטן שבין הארון לקיר, מתוך סקרנות, היא שלפה אותו החוצה וירדה לאט כשהיא בוהה בו ובסקרנות.
היא פתחה אותו בעדינות וראתה תמונה של אישה, היא הביטה בה, משכה בכתפיה והניחה את התמונה על שולחנה כשהיא מתרחקת מהארון.
באותו לילה, רוז נחה במיטתה בעיניים עצומות, בעודה חושבת על היום שעבר, היא שמעה צליל קלוש ויבבה מפחידה ממקור לא ידוע, היא פקחה את עיניה והתרוממת לאט כדי להדליק את האור.
היא הביטה לעבר הדלת וראתה אותה נפתחת, עבר לדלת, לפני מחסומי המתכת, היא ראתה גברת לבושה בחלוק מלוכלך ארוך, כנראה, זו המתייפחת.
רוז נבהלה, תוהה למה היא שם. ""את שכנה שלי?", היא שאלה וירדה מהמיטה להתקרב אליה.
ככל שרוז התקרבה, הצליל התגבר, רוז מתחה את ידה והניחה אותה בעדינות על כתפה של הגברת. ""הכל בסדר?" היא שאלה.
היבבה התפוגגה מיד, הגברת הרימה בעדינות את ראשה ואז פנתה בחיפזון לרוז. פניה של הגברת היו חיוורות עם ורידים גלויים, עיניים עמוקות ומפלצתיות, שנראו כמו שד.
רוז נסוגה לאחור, משכה את ידה והייתה מאובנת לחלוטין, היא התנשפה באינטנסיביות וצרחה מרוב הלם, ואז התעוררה עדין זועקת, עדיין מתנשפת; נראה היה שזה היה סיוט.
תוך זמן קצר היא נרגעה מההלם, אבל כשפנתה לכיוון הדלת ראתה אותה נפתחת, מיד, הפחד שלה התעורר שוב, עכשיו היא הייתה מבועתת אפילו יותר מאשר קודם לכן.
רוז ירדה במהירות מהמיטה ופסעה באיטיות כמה צעדים קדימה, כשלפתע, המנורה כבתה, היא מיהרה לאחור והדליקה אותה, אבל המנורה לא נדלקה שוב.
היא גיששה ליד מיטתה לאתר את הטלפון שלה והדליקה את הפנס, ממשיכה לאט ובזהירות לעבר הדלת, כשהתקרבה, נפלה כוס על שרפרף הצד והתנפצה.
הרעש לבדו היכה אותה בפחד כשהיא הסתובבה לאחור מול המיטה, כשלפתע, הדלת מאחוריה חרקה ונסגרה.
רוז צרחה ורצה חזרה למיטה.
אז ניתן היה לשמוע את הקול המהדהד האנונימי מבין הצללים, בבכי וצרחות מעורבות של בנות אחרות מהאכסניות, כאילו הן מתייסרות או מעונות.
עכשיו גם הפנס הטלפול שלה נכבה היא הקישה עליו כמה פעמים כדי להפעיל אותו מחדש, אבל הטלפון נראה מת.
חפצים אקראיים בחדר החלו ליפול כאילו נזרקו בכוח, כשלפתע, הפנס שלה נדלק שוב רק כדי שהיא תוכל לראות את השד מהחלום שלה, הפעם מחריד יותר, כולו מוכתם בדם הנוטף מהאצבעות.
רוז צרחה ונפלה בחזרה על המיטה בזמן שהטלפון נפל ושוב כבה.
השד התקרב אליה, מסמן באצבעו כמשתיק אותה, לתנועתו היא הפכה אילמת ולא יכלה לומר מילה, אפילו כשנאבקה, רק מצליחה להניד את ראשה בבכי.
"השארתי אותך לסוף" השד לחש, ואז משך את ראשה.
האור נדלק, הבהב ואז כבה שוב.
ואז דפיקה נשמעה בדלת.