את רעש המוזיקה ניתן היה לשמוע הרחק מהיער.
ההפרעה הזו בקעה מבקתה גדולה ביער, קרניים של אורות מסיבה זוהרים חדרו דרך כל החלל.
זאת היתה מסיבה, והתארחו בה בעיקר תלמידי תיכון מתבגרים. בבקתה, מתחת, במרתף שלה, הייתה רחבת הריקודים. נערים ונערות הניעו את גופם בצורה אנרגטית לפי המקצבים; רובם שרו יחד, בעוד שהפזיזים יותר שהיו על סמים נרקוטיים הסתובבו בצורה עלובה וחסרת מטרה, נשכבים בכל מקום שנראה להם נוח.
בין משתתפי המסיבה שהושפעו מהסמים היה ג'ון, כמו זאב בודד הוא חיבק וליטף את בקבוק הוויסקי שלו כמו כרית או אהובה.
לפתע בעיטה חזקה העירה אותו מתרדמתו, ושפכה עליו את נוזל הוויסקי. בעודו רוטט, ובוהה סביבו במרץ, נשמע צחוק אקראי מעליו. הוא יכול היה לראות פרצופים, אבל הם לא היו יציבים מספיק כדי להיות מזוהים. אבל בכל זאת, אפילו במצב השיכור שלו, הוא ידע שמדובר בכמה מהבריונים, מקבוצת הכדורגל בבית הספר, כך שעם קצת הכרה שנותרה, הוא עמד לעזוב רק כדי להציל את עצמו מצרות.
הוא התרחק יותר מההתכנסות כשעצר בנקודה מסויימת כדי להשתין, אך לפתע, רגע לפני ששתן כלשהו יצא החוצה, הוא הבחין בדמות ביער שלפניו; היו לדמות שתי זרועות ארוכות בעלי מבנה יוצא דופן.
ג'ון שפשף את עיניו, מאמין שעיניו מתעתעות בו בגלל האלכוהול, ובכל זאת הוא ראה את אותו הדבר.
בדיוק אז, שתי הזרועות של הדמות התארכו, למה שנראה כעט כמו נשק, להב שכאילו נדחק מהם החוצה. וכוונה לעברו, הדמות ננעלה, וגלשה לעבר התקפה. ג'ון מבועת, נפל, ואז קם מיד נעמד על רגליו והחל רץ לאחור.
שני סטונטים , נער ונערה שהיו עסוקים במזמוז עמוק מאחורי המבנה שמעו צרחה ואז הם ראו את ג'ון רץ בחזרה בהיסטריה לעבר מיקומם.
"רוצו רוצו רוצו!!!" קולו המבועת של ג'ון צרח.
"מה לא בסדר איתו?" אמר הנער.
ג'ון הגיע אליהם ועצר רגע לאסוף את נשימתו; "רוּץ.....!"
"לך תזדיין, פריק!" ג'יין, הנערה, דחפה אותו, וחזרה מושיטה יד אל שפתיו של פיטר.
פיטר נראה קצת מודאג; הוא אמר בהיסוס: "אולי כדאי שנכנס פנימה, ג'יין."
"קדימה!... אנחנו עושים את זה או לא?" היא ענתה
פיטר חייך והתעלם מג'ון, וחזר לגלות אותה עמוקות.
מרוב פחד ג'ון נסוג לאחור בוהה לעבר האזור המסוכן, ואז, בהבזק, להב יצא מהצללים; ודם ניתז עליו.
כשפקח את עיניו הוא ראה רק שתי גופות חסרות ראש, בהחלט של פיטר וג'יין.
מרוב הלם, שפתיו לא יכלו לשחרר צעקה, אפילו לא מילה הגיונית. אבל הוא לא היה במצב הנורמה, אז הוא רץ לתוך הבקתה, שם כל מי שהבחין בו השתהה, בוהים בו בטיפשות, .כשהוא הצליח למלמל:
"כולם, רוצו עכשיו!" ג'ון צעק.
כולם צחקו והמשיכו לרקוד, הם חשבו שהוא פועל תחת השפעת האלכוהול.
ג'ון תפס את בן, אחד הבריונים בחולצתו וצעק, "אתה צריך לברוח עכשיו! משהו בחוץ מה...."
אבל לפני שהספיק לסיים, אגרוף לפניו הפיל אותו ארצה ובן המשיך לבעוט בו גם שהיה על הרצפה. וכרגיל, השטח החל להתרחב, וסלל את הקרקע לצפיה בקרב.
הצעקות והצהלות הדהדו עמוק באוזניו של ג'ון כשגופו המשיך לנוע עם כל בעיטה, כשלפתע צהלות השמחות עברו מיד לצרחות ולבכי מעורב.
כאוס השתחרר, כשכולם ניקטלו על עומדם.
כל מה שהוא עשה היה לעטוף את ראשו בזרועותיו ולהתקפל כמו דג, בעיניים עצומות. ובכל זאת הוא יכול היה לשמוע את חיתוך הבשר; הוא גם הרגיש את גשם הדם, כשאנשים נוספים נפלו עליו עד שהכל, כל הבכי האנושי השתתק.
אבל צליל אחד נשאר, המוזיקה.
סקרן, עם ערימת גופות עליו, הוא הצליח למקד את ראייתו דרך רווח קטן וראה בבירור את הדמות האחראית לטבח.
החייזר כרע על ברכיו, לוחץ חזק אל אוזניו; נראה היה שהוא מושפע מהקול הרועם של המוזיקה. אחר כך הוא הפנה את ידו לעבר הגאדג'ט של התקליטן וירה בעוצמה מפוצץ את כל האזור, והמוזיקה פסקה.
ג'ון נשאר דומם מזייף את מותו; הוא שלט בנשימתו עד ששמע את צעדי החייזר נסוגים.
עשרים דקות, לקח לג'ון לחרוש את דרכו החוצה מהגופות.
הוא היה המום ממה שראו עיניו, אף אחד לא היה שלם כפי שמוות רגיל בדרך כלל, אולי, צריך להיות. כל מה שנתלש היה מפוזר בכל מקום חלקי גופות מנותקות מוטלות ככה סתם.
קרסוליו למטה נקברו בדם ובקילוגרמים של בשר.
לפתע, הוא שמע רעש רך של מנוע וראה אור כחול בוהק ביער. האור התפצל לכמה אורות כחולים קטנים ומתקרבים.
"האם הם יותר מאחד?"