ג'יימס לא אהב אנשים לבנים במיוחד לא את הפריבילגיות מהם הם נהנו בשגרה.
הוא חי כל חייו בניסיון להבין מדוע בני האדם הללו הם חסרי התחשבות לאחרים סביבם.
אומנם עידן סחר העבדים נגמר לפני הרבה שנים, אבל זו לא נתן להם את הזכות להמשיך ולרמוס אחרים סביבם, הוא לא הבין מה הבעיות שלהם עם הסובבים אותם, במיוחד שחורים.
"אסור שיתיחסו אלינו כאל זבל, במקום שבו אנחנו צריכים לקבל את כל החירויות המגיעות לנו", הוא התלונן בפני עמיתתו לעבודה, שהינהנה בראשה כשהיא מאזינה לו. "מגיע לנו יותר טוב".
האשה גיחחה בלעגה והמשיכה בעבודתה. לו רק ידע כמה אחת מאלו עליהם התלונן באמת מאוהבת בו, ולכן היא החליטה לתת לו להבין את זה.
"ראית את קלייר היום?" היא שאלה בצורה מתגרה. "היא חיפשה אותך כל הבוקר."
"למה היא תמיד רודפת אותי?" שאל ג'יימס באנחה חזקה.
"היא כנראה מחפשת את מי לרמוס וחושבת שאני טרף קל. לו רק הייתה יודעת יותר טוב".
"אחי, הבחורה הזו אוהבת אותך מאוד," אמרה עמיתתו לעבודה כשלא יכלה לסבול יותר את דבריו. "אם לא היית עסוק מדי בחיפוש אחר תירוץ לפרוק את התסכולים שלך, היית רואה את זה."
ג'יימס רצה לצחוק בלגלוג, אבל משהו מנע ממנו לעשות זאת.
הוא לא רצה להרגיש זאת, אבל הוא הבין שהוא חש חסר אונים לפתע כששמע שקלייר מחבבת אותו.
זאת הייתה התחושה המוזרה ביותר שחש אי פעם, הוא לא הבין מדוע אזכור שמה יגרום לו להרגיש כך.
"ג'יימס!" הוא שמע מישהי קוראת מהצד השני.
הקול היה ללא ספק של קלייר. היא אהבה לקרוא לו בדרך שתמיד הרגיזה אותו אבל עכשיו משום מה הרגישה טוב. מה לא בסדר איתו?
אחרי שלושה שבועות של הלוך וחזור עם התחושה הזו, ג'יימס סוף סוף הבין שהוא לא יכול לשמור את זה לעצמו יותר. הוא היה צריך לברר אם האישה הלבנה הזו באמת אוהבת אותו או שהיא רק רוצה מישהו להשתעשע בו.
"מהיום הראשון שמתי עלייך את עיני," ענתה קלייר כשהם ישבו זה מול זה בקיוסק. "אבל אתה לא אוהב אנשים לבנים, נכון? אתה עדיין מאשים אותנו במה שקרה בעבר."
היא אמרה את החלק השני בשקט, וג'יימס לא ידע איך להגיב.
הוא ידע שהוא גם מחבב אותה. הוא אפילו אהב אותה, אי אפשר היה להכחיש את העובדה הזאת עכשיו.
"גם אני מחבב אותך," הוא מצא את עצמו אומר. "אני מאד מחבב אותך."
"אני אישה לבנה," הזכירה לו קלייר.
לג'יימס לקח זמן לענות על זה.
הוא ידע שאין דרך חזרה ממה שהוא עומד לעשות, זה אומר שהוא יצטרך לשחרר את כל הסלידה שלו ללבנים ולחיות עם מעל כל מה שהוא חושב עליהם, אם הוא הולך לצאת עם אחת כזו.
הוא הבין את ההשלכות, אבל זה בהחלט היה שווה את זה.
"האהבה לא חושבת על צבע העור שלנו," הוא אמר לה לבסוף, לפני שנישק אותה עמוקות מעל השולחן,
נותן לכל הכעס שלו להתפוגג.