פעם הייתה גינה שבה היו הגזרים הכי טובים. וכל הארנבים רצו לאכול אותם, אבל אף אחד מהם לא הצליח להגיע לגזרים, כי שמר עליהם כלב גדול ומנומנם.
כל הארנבים שניסו להגיע אל הגזר נבהלו למראה הכלב.
ססאם, שהיה ארנב קצת מרושל, הלך יום אחד ליד הגן. ומכיוון שהוא לא ידע על הכלב, הוא ניגש לקטוף כמה גזרים. הכלב, שישן, לא שם לב אליו.
כשסאם חזר אל שאר הארנבים, עם הרבה גזרים, הם אמרו לו שהוא ארנב אמיץ מאוד.
אבל סם חשב לעצמו:
"אני לא אמיץ, פשוט הייתי רעב."
ומאז ואילך, הארנבים האחרים כינו אותו "סאם, הארנב האמיץ".
הסוף.