בעיירה מנומנמת, גרה נערה תמימה, רבקה שמה. ביום ערפל גבר זר הופיעה בעיירה, ונכנס לטברנה, שם עבדה רבקה כמלצרית.
השרשרת שענד בלטה באפלולית ומשכה את תשומת ליבה של רבקה הסקרנית.
הזר שראה את מבטה ציין מבלי ששאלה.
זה שריד עתיק שמצאתי חבוי בעליית גג נשכחת. הוא לא ציין שהשרשרת מכילה סוד מרושע. הוא נפנף בשרשרת, מהפנט את רבקה מושך אותה לגעת, ברגע שרבקה כרכה את השרשרת סביב צווארה העדין, הילה אפלה מצמררת עטפה אותה.
הזר לקח את השרשרת שלו, יצא מהטברנה ונעלם בערפל כפי שהופיע.
הימים חלפו, ורבקה בחורה ענוגה החלה נשמטת לאט מהמציאות אל צללי זדון שלחשו באוזנה, כמו זבובים מציקים מהדהדים סודות מהתהום. ככל שהלילות התארכו, נראה היה שהשפיות של רבקה מתפרקת.
סיוטים פלשו לשעות הערות שלה, וטשטשו את הגבול בין המציאות למקאברי.
השרשרת לא הייתה על צווארה אך נראה היה שרבקה נחושה להשתחרר מאחיזתה כשציפורניה פצעו את בשרה המדמם בנסיונות להוריד ממנה עול בלתי נראה. כל צעד שלה להשתחרר רק גרם לאחיזתה הקללה הבלתי נראית להתהדק.
שבוע אחרי כשהשעון צלצל חצות, רבקה נעלמה,
מובלת אל החושך המתריס נשאבת
אל תוך הערפל.
גופה השברירי נמצא מרוסק על הסלעים.
ככה מספרים התושבים לעוברים ושבים, את סיפורה הטרגי, מוסיפים תבלין אפוף במסתורין על רבקה הרדופה לנצח, שנגעה באסור.