לילי הייתה נערה צעירה ומתוקה שגרה בקצה יער עבות.
היא לא ידעה שהיער טומן בחובו סודות מעבר לדמיונה הפרוע ביותר. למרות הפחד שלה מהלא נודע, לילי נאלצה לעזור למשפחתה לרכוש עצי אלון, ובחוסר רצון יצאה אל היער.
כשעשתה את דרכה בין העצים הצפופים, ליבה דהר עם כל צל שנישא מעליה. העצים לחשו סודות שגרמו לעורה להצטמרר, ונראה היה שהעלים הפריכים על האדמה מובילים אותה עמוק יותר לתוך היער.
למרות זאת, לילי נשארה נחושה לעזור למשפחתה.
לאחר הליכה של זמן מה, לילי נתקלה בקרחת יער. עץ יפה עמד במרכז, זוהר באור השמש. פרפרים רקדו סביב ענפיו, ופרחים צבעוניים עיטרו את שורשיו. לילי התקרבה אל העץ, כשהיא נמשכת ליופי שלו. אבל כשהתקרבה, נראה היה שהעץ חי, עם ענפים המושיטים יד כדי לתפוס אותה.
לפתע, החום שחשה קודם לכן הפך לקר קפוא, ולילי הרגישה כאב חודר בחזה. היא התנשפה לאוויר כשענפי העץ אחזו בה חזק יותר, מנסים לכלות אותה. הפרפרים הפכו ליצורים כהים עם שיניים חדות כתער, והפרחים הפכו לקוצים שחתכו את עורה.
לילי צרחה, אבל שום צליל לא נמלט מגרונה. היא נלכדה, נלחמת על חייה, כשהעץ כיל את נשמתה. החושך אחז בה, והיא אבדה ליער לנצח.
שנים חלפו, ואנשים נמנעו מהיער, ולחשו סיפורים על הילדה שנעלמה בין העצים. אבל לילה אחד, מטייל מעד על קרחת היער וראה את הצל של לילי מתמתח מעל העץ, מושיט יד אל השמיים. המטייל ברח, לא מסתכל לאחור, אבל רוחה של לילי נשארת לכודה ביער, מחכה שמישהו ישחרר אותה מהסיוט הנצחי שלה.