חופש הוא שמי הגאה.
במראה מלכותי, נכנסתי לנמל כשמפרשיי מלאי רוח.
כשהתקרבתי לרציף, הצוות
התאמץ להכין את החבלים ולאבטח אותי, בעוד קפטן ג'ונס צפה בסיפוק איך אני, הספינה שלו, עוגנת
בבטחה, ומאפשרת לנוסעינו לרדת בבטחה.
אבל למרות הסיפוק, הרגשתי אכזבה.
אני בנויה לשוט בים,
לאתגר את האלמנטים ולדחוף את הגבולות של מה שאפשר.
למרות שבטיחות חשובה, ספינה לא נועדה
להיות מוגבלת לנמל, בריאה ושלמה.
השתוקקתי להיות חופשיה, לחקור שוב אופקים חדשים, ולאמץ את
הלא נודע.
כשאחרון הנוסעים ירד, הרגשתי את ידו של קפטן ג'ונס על המעקה שלי. הוא לחש:
"בקרוב, יקירתי, נפליג לחופש שוב"
הסוף