פעם היה ענן שתמיד היה עצוב ומודאג,
וחשב שהכל בחיים זה שעמום ודברים רעים.
כשחשב על הדברים האלה, הענן בכה הרבה,
וגרם לגשם כבד על כדור הארץ.
הוא בכה כל כך עד שהנהרות עלו על גדותיהם והיבולים נהרסו.
אבל אז, הענן ראה את השמש בפעם הראשונה.
כשהבין כמה היא בהירה,
הוא הבין שיש דברים יפים בחיים,
ושלא על כל דבר כדאי לבכות.
ומאז, הענן לא כל כך בוכה.
למרות שלפעמים הוא נהיה עצוב וגורם לגשם, הוא כמעט תמיד שמח.
הסוף.