פעם היה נחש ריקני, עם עור יפהפה מלא בהרבה צבעים בהירים. הקשקשים שלו, מרוב שהיו כל כך יפים, נראו כמו תכשיטים.
אבל בגלל שהנחש היה ריקני מאוד, הוא לא התקרב לאף אחד, הוא לא דיבר עם אף אחד, והיה נרגן מאוד.
כולם סלחו לו על כך, רק כי העור שלו היה כל כך יפה.
יום אחד הנחש הריקני החל להשיל את עורו. הקשקשים שלו פתאום נראו כהים ועמומים.
ושאר החיות כבר לא העריצו אותו.
כשהרגיש בודד ונטוש, הנחש הבטיחה לעצמו שאם יחזור להיות יפה, הוא יתייחס טוב יותר לשאר החיות.
ואז, לאחר שסיים להשיל את עורו, הוא הפסיק להיות נחש ריקני והפך לנחש חביב.
הסוף.