פעם הייתה נורה, שהאירה חדר בבית.
בחדר ההיא הייתה גם מיטה, שהתלוננה על כך שישנים עליה.
היה גם כיסא, שהתלונן על כך שיושבים עליו.
והיה מאוורר, שהתלונן על כך שהוא מסתובב.
אבל הנורה תמיד שמחה לתת אור בחדר וכאשר היא היתה כבויה במהלך הלילות, זה גרם לה להיות עצובה.
היום המאושר בחייה הגיע כאשר האדם שגר שם אמר:
"כמה טובה הנורה! תמיד מאירה לי ועוזרת לי לקרוא! אני לא יודע מה הייתי עושה בלי האור שהיא נותנת לי! "
כך, שלמרות שעבודתה הייתה קשה והיא התעייפה מאוד, היא לא הפסיקה לעשות אותה,
והייתה מרוצה ממנה.
הסוף.