אווה נערה חיוורת עם שיער שחור, בעלת אצבעות ידיים ארוכות ואומנותיות שהיו מעוטרות תמיד עם כתמי צבע תוסס מחזיונותיה היצירתיים האינסופיים, רוח חופשית בעלת דמיון חסר גבולות.
קשת צבעים עיטרה את חייה בעולמה המונוכרומטי שאמנות חייה נחשבת כ "מסוכנת".
"הצבעים שלך לא אמיתיים," לעגו לה כולם, מתנערים מהאומנות החיה שלה , אוסרים את ציוריה מפסטיבלים וגלריות.
אבל אווה התעקשה, נחושה לפקוח את עיניהם, היא ציירה בסתר ציורי קיר קליידוסקופיים, מנסה להביא שמחה לנוסעי הבוקר.
אבל, אותם פקידים זועמים שהכריזו על האמנות של אווה כ"מסוכנת" הורו לצבעי העיר לסייד הכל בשחור ולבן.
מה שלא הרתיע את אווה, שהמשיכה לצייר את ציורי קיר הבלתי חוקיים שלה בחצות, נחושה לפקוח את עיניהם של אנשים.
עד שיום אחד במהלך משימה נועזת אחת, היא החליקה באופן טרגי ונפלה מגובה רב.
בתחילה, הגורמים רשמיים שמחו שאווה איננה. בלי האמנות שלה, הכל יחזור להיות אפור משמים. אלה, באופן מפתיע, בעולם המונוכרומטי אנשים התחילו להתגעגע ליצירתה הצבעונית של אווה.
תוך זמן קצר, ציורים פסיכדליים הופיעו ברחבי העיר. ולמרות שהפקידים הורו לסייד את הציורים, בכל בוקר הם התעוררו לראות איך פרחה האמנות תוססת עוד יותר.
ככל שניסו, הרשויות לא הצליחו לבלום את מהפכת הצבעים שאווה חוללה. הגוונים הנועזים שלה החיו את העיר ואת תושביה.
ואז זה קרה, האומנות של אווה הוכרזה כחוקית, והיכן שעמד פעם בטון עצוב צצו מפלטים פורחים של צבע.
לכבודה אפילו בנו האנשים פסל ענק חי וצבעוני, על מגדל גבוה, העין הפקוחה של אווה, זרועותיה פרושות בשמחה.
ממרומים צפתה רוחה הצבעונית על העיר הדינמית עכשיו, העיר אותה שינתה לנצח בכוח הדמיון שלה.
החזון של אווה הפך לדרך החיים שלהם.