מאז שבובי היה ילד קטן, הוא תמיד רצה להיות אסטרונאוט. כל חייו הוא בילה בלימוד והתכוננות לזמן שבו ימצא את עצמו בחלל החיצון.
זה היה החלום שלו.
מה שבובי לעולם לא העלה על דעתו הוא, שבמשימה הראשונה שלו, משהו ישתבש ובסופו של דבר הוא ירחף באמצע שום מקום, בחלל החיצון.
אבל בובי חלם כל כך הרבה זמן על הרגע הזה שהוא פשוט שחרר את עצמו, מרגיש שהוא עף. שט ממקום למקום, כמו ציפור עפה בשמיים.
הוא היה כל כך מאושר באותו הרגע, שהוא לא ידע מתי אזל מאגר החמצן שלו. וחבריו, כמו המדענים על כדור הארץ, לא יכלו להבין כיצד הצליח בובי להינצל.
"כי זה היה החלום שלי," היה אומר להם בובי בחיוך. אבל הם לא הבינו.
הסוף.