הנה היא באה...
אני לא יכולה לראות אותה, כי טווח הראייה שלי קצר,
אבל אני יכולה להרגיש אותה.
אני יכולה להרגיש את כנפיה מתנפנפות ברוח
ואת האופן שבו היא מתקרבת אלי במהירות.
אני חייבת להיות מהירה.
לפעמים, הלוואי ויכולתי לנוע במהירות רבה יותר.
אבל לפחות הגמישות התולעית שלי מאפשרת לי להתחמק ממנה.
הינה זה, אני מרגישה את מקורה החופר בקרום העץ עליו אני זוחלת.
ביס אחד, שני ביסים.
אם היא תתפוס אותי אני אבודה.
כל מה שאני יכולה לעשות עכשיו, זה לאפשר לעצמי ליפול.
אני מרגישה את האוויר סביבי, הלוואי שכבר היו לי את הכנפיים שלי כדי שאוכל לעוף.
האם אצליח להפוך לפרפר?
בנס נפלתי על פרח,
ניצלתי מהציפור ואני יכולה להמשיך ולחלום להיות פרפר.
הסוף.